כתבו עלינו בעיתון

ארנסטו - אותנטיקו איטליינו

כשעובדי שגרירות איטליה בישראל מתגעגעים הביתה, הם בורחים למסעדה איטלקית, חביבה ומשפחתית ברחוב בן-יהודה בתל-אביב. זיו לנצ'נר היה וטעם השמיים מעלינו עדיין מתווכחים, האם מדובר היה בסמליות מקודשת, או בחוסר רגישות נורא, אך עובדה היא שבזמן בו עצר הוותיקן את נשימתו, והאפיפיור השיב לבורא את נשמתו, סעדנו - חברי 'הפנוי מדי' ואני - במקום הכי איטלקי שיכולנו להעלות על דעתנו, אמנם בתל-אביב. מקורותיי הדיפלומטיים, שבימים טובים אינם מכזיבים, דיווחו לי כי ארנסטו הצנועה ברחוב בן-יהודה היא מסעדת הבית של עובדי שגרירות איטליה. ואמנם, מדד האותנטיות של 'אוכל הכל' ניתר בחדווה במהלך שני ביקוריו: העיצוב האנכרוניסטי טיפוסי למדי, הרכב התפריט ושמות המאכלים משכנעים במקוריותם, אפילו המוזיקה המטופשת ברקע איטלקית למהדרין. כמות הפיטפוטים באיטלקית היתה גורמת אפילו למורן בליסימה אטיאס לתהות, האם אנחנו עדיין ברומא, או כבר בבן-יהודה. לזכותה של ארנסטו עומדים החביבות המשפחתית (הזורמת בכיוון כולם, כולל אורחים שכל מה שהם יודעים להגיד באיטלקית זה פיצה, שאגב, אין כאן) והמחירים המפתיעים של הארוחות העסקיות. דילים של 49-29 שקל מקנים בצהרי החול מנה ראשונה, עיקרית (לרוב פסטה) ושתיה קלה. אין בארץ הזאת הרבה מסעדות אמיתיות שמגישות ארוחות בעשרים ותשעה שקל. שאר המחירים, לעומת זאת, תל-אביבים ממוצעים. יש להודות שגם רוב המנות, לפחות אלה שאכלנו אנחנו, ממוצעות. שלוש מנות, בקטגוריות שונות, בלטו מעל חברותיהן ונכנסו למועדון ידידותיו הטובות של 'אוכל הכל' (עדיין נשאר שם מקום, מומלץ לנסות) בפותחות - סופלי די ריסו (29 שקל), שלושה כדורי ריזוטו מטוגנים, פלאפלים מתוחכמים כאלה, שהמוצרלה המשולבת בהם מכניסה חיים. לא היה מזיק תיבול נוסף, אבל גם כך, פתיח מיוחד ומאוד מאוד נחמד. בפסטות - רביולי ריקוטה א-ספינאצ'י (49), כיסנים דקים וענוגים במילוי עדין ומשולב נכון של גבינת ריקוטה ותרד, ברוטב רוזה כתמתם. מנה נעימה, שלו היתה גדולה יותר, היתה להיט. בקינוחים - טירמיסו (29) שהרשים בכל, גם במימדיו. גביע נדיב ומפנק של העונג הזה (הפעם מהסוג הרך, הפודינגי, ולא העוגתי), צירוף מדוייק של הקרם והביסקוויט. אפילו בעיניו של 'פנוי מדי' - האיש שהוציא את ההתלהבות מחוץ לחוק - התגלה ניצוץ. שאר הנסיונות שלנו נעו בין הבינוני לטעים. אנטיפסטי מעורב (39), צלחת גדולה ומגוונת של ירקות שונים, מוצלחים יותר ופחות, בצד פרוסות ברוסקטה ועליהן סלט עגבניות. מרק מינסטרונה (29) די דליל ולא עז בטעמו, יותר פולני מאיטלקי. פטוצ'ינה פרימוורה (46) ברוטב שמן זית, עגבניות שרי, שום וכו', משעממת ולפיכך מאכזבת. ספגטי ראגו בולונז (45) קלאסי וחביב, ברוטב עגבניות ובשר טחון, מלטף ולא אגרסיבי. לה סקאלופינה די פולו (אסקלופ עוף) אל לימונה (49), נתחים דקים, עדינים וקלים ברוטב לימוני מאוד, דומיננטי ומתאים לאוהביו. אני, למשל. כשמדברים על טעמים, אין ספק שיש בקרבנו איטלקיות אנינות מארנסטו. ספק אם יש מתוקות ממנה.


זיו זלצר
ידיעות אחרונות, 06/09/2015